בעשור האחרון מתוך יותר משלושה לשירותו במשטרה כיהן שחר איילון בחמישה תפקידים שונים בדרג הניצב. אם מוסיפים לכך גם עשור של שירות ציבורי מחוץ למשטרה, יוצא שמימש בזה אחר זה חמישה חלומות ילדות - להיות ספורטאי (ברמה עולמית, לגילו), לוחם, שוטר, כבאי (תיקון: לוחם אש) ונהג קטר (בערך; מנכ״ל הרכבת).

דומה שאיילון מתייחס לשירות, לתפקידים ולמשימות ביתר רצינות מאשר לעצמו. באפריל 1989, במהומות בהר הבית - ״הר געש״, בלשונו - כאחת מנגזרות האינתיפאדה, ״גילה סגן-ניצב איילון אומץ לב״ שזיכה אותו בעיטור המופת של המשטרה וחשף את שמו לציבור האזרחי. איילון ממעיט: ״ירו גז מדמיע, מהגז התעלפתי, וכשמתעלפים מקבלים עיטור״. כשבעקבות המהומות הופרדה ירושלים מהמחוז הדרומי ושודרגה על קציניה למחוז, היה על איילון להמתין זמן-מה לקידום לניצב-משנה, ״אבל לא נורא, העיקר שהשכר והאוטו - במשטרה חשוב מאד האוטו- היו של נצ״מ.״

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר איילון על מסלולו מהפיגוע הנורא באולימפיאדת מינכן דרך הימ״מ ועד לרכבת. בכל מקום מצא עניין, אך ניכרת בו מידה מיוחדת של געגוע לשנות ה-80׳ הראשונות כקצין סיור במרחב ירקון, עם שוטרים ותיקים וקורטינות עתיקות ״שהותנעו בדחיפה במורד רחוב הרכבת״ ועבריינים שקיימו יחסי כבוד הדדי עם הבלשים שהתחקו אחריהם, עצרו אותם ולעתים העניקו להם ״מתנה״ - חבטה הגונה.

הוא פינה מאחזים בלתי-חוקיים בגדה המערבית, תיגבר את משטרת התנועה, הספיק לפקד על המחוז הצפוני חודש בלבד לפני שנדרש לכהן כסגנו של המפכ״ל דודי כהן, עבר לפקד על מחוז תל אביב והפסיד ליוחנן דנינו בהתמודדות על תפקיד המפכ״ל, שהוכרעה בידי ליברמן, הבוס הפוליטי של השר - ניצב בדימוס וידידו של איילון - אהרונוביץ.

אולפן: אוריין אדלני
עריכה: יעל בדרשי