שרית מודה שהיא עדיין נחנקת כשהיא רואה את הדירה ההרוסה והמציאות שכמעט הרגה אותה. טלי מספרת על הצורך שלה לרצות את ההורים ועל אמא שזימנה רוחות בסלון. יחד הן חוזרות על שנה שכמעט הרגה אותן – פיזית ונפשית – ודנות האם שווה להישאר בנישואים קרים רק בשביל יציבות משפחתית וכלכלית.

שרית וטלי תוהות עד מתי נכון להמשיך לנסות להראות צעירות מגילן הביולוגי

טלי עומר חוזרת עם פנים חדשות אחרי הליך מתיחת פנים ומספר על התחושות, ההחלמה והמחמאות שהיא מקבלת. שרית חזרה מטיול יום הולדת בקפריסין וביקרה בטברנה בת 250 שנה, אבל דווקא לא רקדה על השולחנות. יחד הן דנות על הסדרה של נועה קולר "מקום שמח", בוחנות את הדברים הכי מפחידים בזיקנה, ותוהות – האם אישה יכולה לאהוב שני גברים בו זמנית?

מתי קפה דובנוב הפך ל"בית האבות של כסית"? ואיך מתמודדים עם בדידות, עם האובדן שבדמנציה, ועם שעות הפנאי שהפנסיה מביאה? שרית וטלי צוללות להבדלים הבלתי נגמרים בין גברים לנשים (על מה גברים חושבים כל חצי דקה?), לגל הנוסטלגיה ששוטף את המדינה, ומשתפות בסיפור אמיתי על משימה ביריחו ששברה את צוות ההפקה של דוקטור פיל.

בעקבות ההופעה של פנינה רוזנבלום בכנסת, שרית וטלי שואלות את השאלה הכואבת: עד איזה גיל זה לגיטימי ללבוש חצאית מיני? הן דנות על אימהות שמנסות לגנוב לכלה את ההצגה, על השקר שנקרא "להתגרש בסבבה", ועל סוכני רכב חצופים שדורשים לדבר עם הבעל.

שרית וטלי דנות בדברים שאף אחד לא רוצה לחשוב עליהם אבל חייב - צוואה שמרגיעה את הילדים וייפוי כוח מתמשך שטלי מודה שחסר לה האומץ לערוך. יחד הן דנות בדרכים להכיר אנשים בגיל השלישי (רמז: ריקודי עם והפלגות שבהן תמיד נוצרים רומנים) ומנסות להבין – למה כולנו מוקסמים כל כך מהעולם החרדי?

שרית וטלי פותחות את 2026 עם השאלה מתי באמת לוקחים לנו את ההגה מהידיים, תרתי משמע. הן צוללות לסיפור המכעיס על "שוחד המשקפיים" בדרך לחידוש הרישיון, מדברות על הלב שנשרף כשחברה הכי טובה פתאום חוסמת אותך בוואטסאפ, על המחיר של להיות "האישה השנייה", ועל האמנות העדינה של בליעת צפרדעים מול המחותנים בשם שלום הבית.

שרית ישי לוי כואבת על מנטה ריי שנסגר ומנציחה מכתב דחייה אכזרי שקיבלה אמא שלה, טלי עומר מציעה לישון בחדרים נפרדים ומודה שהתאהבה באחר שבועיים לפני החתונה. יחד הן מנתחות מה באמת שומר על המוח בגיל השלישי, איך "נידה חילונית" יכולה (אולי) להציל נישואים, ולמה פרס אופיר הפך לכלי ענישה פוליטי שפוגע ביוצרים.