Devarim 5785

בפרשת דברים בענין המרגלים הוכיח משה את העם, וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. ואם בזה עברו על מצוות אמונה בה׳ יש לדון. ודעת הרמב״ם למנות זה מצוה ראשונה בתורה, המצוה הראשונה היא הצווי אשר צוונו להאמין האלוהות כו׳ והוא אמרו ית' אנכי י"י אלהיך. אבל הבה״ג ועוד לא מנאוה. ונח׳ המפרשים אם הרב שלמה ן׳ גבירול מנה אותה באזהרותיו. שהרי איתא שם אני הוצאתיך אני הזהרתיך אני הדרכתיך בדרכי מישרים. ובספר זוהר הרקיע שם כתב שאע״פ שהמפרש הראשון לאזהרות רשב״ג הבין מזה שרצה למנות מצות אמונה בה׳ וכדעת הרמב״ם, זה אינו, כי הרשב״ג הלך בדרך כלל בדרכו של הבה״ג שלא מנה זה. ולפ״ז מה שכתב כאן אני הוצאתיך כו׳, אינו אלא גמר הפתיחה של הפיוט, ולא התחיל למנות מצוות עד השורה הבאה, ליחד קל איום כו׳.

ועיקר הטענה כנגד הרמב״ם בזה, הוא כפי מה שכתב שם בזוהר הרקיע וז״ל ודעת הגאון ז״ל בזה הוא שאין ראוי לכניס במנין פרטי המצות מה שהוא עיקר האומנה וכל המצות תולדות לה כי כל המצות הם גזירות שגזר לנו השם ית׳ אחר האומנה הזאת ומי שאינו מאמין באלקות אין לו תורה כלל ואי אפשר לבעל תורה שלא יאמין האמונה הזאת וא״כ איך נכניס במנין פרטי מה שהוא עקר ויסוד לכל התורה, ע״כ.

ובסוף הספר זוהר הרקיע הנדפס אשר מצאתי בבית המדרש, הביאו מאמר קצר בענין שיטת הרמב״ם בזה מאת הרה״ג הרב אליהו בקשי-דורון ז״ל שהיה ראשון לציון לשעבר בא״י. ואעתיק קצת מלשונו שם שכתב וז״ל בסוף המאמר ברור שגם לדעת הרמב״ם עיקר היסוד להאמין בקב״ה אינה מצוה ממצות עשה אלא יסוד ושורש העבודה כתששובה, שמירת הגוף, וישוב א״י שלא נמנו בתרי״ג, ועוד שבאמונה אי אפשר לצוות למי שלא מאמין וכלשון המכילתא ״קבלו מלכותי ואגזור עליכם גזירות״ כו׳ וסברת הרמב״ם היא שלהמצוה היא לא רק להאמין ולקבל מלכותו יתברך אלא לדעה את האמונה והדברים מפורשים בפתיחתו ליד החזקה שכתב שם יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שם שם מצוי. והדגיש בדבריו שהמצוה אינה רק להאמין או להכיר אלא לידע כו׳ שיש לחקור לדרוש ולהתבונם עד כדי לאמת ולדע את האומנה כו׳. והנה את המושג ידיעה שהיא עיקר הציווי במצות אנכי כו׳ הגדיר התניא פרק ג׳ כו ודעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשו התקשרות והתחברות כו׳.

ולכאורה מה שאמר משה בפרשתינו ובדבר הזה אינכם מאמינים אינו בכלל מצוה זו. שהרי בנ״י האמינו שיש אלוק אלא שחשבו שמ״מ ימותו בחרב אם יבואו לא״י. ואולי י״ל שבזה גופא יש להם חסרון באמונת הבורא שאילו האמינו בו כפי שהוא באמת לא היה ספק בלבם שהוא יגן עליהם מן אויביהם וגם לא היו עולה על לבם שאפשר לנצח עליו במלחמה. וצ״ע. וראיתי בזה אריכות בספר דרך מצוותיך להרבי לובביץ ועוד לא הספקתי לעיין שם מצוה א׳.