Résultats lu par "יואב יפת" dans Toutes les catégories

זוכה פרס הספר הטוב של ניו אינגלנד לשנת 2019 לזמן קצר יש בנו קסם הוא מכתב מבן לאמו שאינה יודעת לקרוא. הוא נכתב כשהמחבר, "כלב קטן", היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, וחושף היסטוריה משפחתית שהחלה לפני שנולד – היסטוריה שנטועה בווייטנאם ומשמשת פתח לחלקים בחייו שאמו לא ידעה מעולם, כשהכול מוביל לתגלית בלתי נשכחת. הספר הוא עדות לאהבה הטעונה אך הוודאית בין אם יחידנית לבנה, ויש בו גם התחקות כנה להחריד אחר גזע, מעמד, גבריות ואהבה ראשונה. הספר שואל שאלות שעומדות במרכז ההוויה האמריקאית, ושקוע כמוה בהתמכרות, אלימות וטראומה, אבל גם מלוּוה בחמלה ועדינות.

אמר שיחכה בתשע מתחת לעץ החרוב. אולי טעיתי בשעה. אולי טעיתי בחרוב. בהוראות שקיבלתי בטלפון נאמר שביער יש דרך אל הכפר. וכבר כמעט שעה אני סובב ותועה כאן, ואי-שם בלב היער יש כפר שאיננו, ובכפר אנשים שאני הולך לבקרם משום שהם אינם. ואל הכפר הנעלם מוליכות דרכים הרבה, והפז'ו שלי, שכבר איננו עול-דרכים, מיטלטל ונזרק מבור למהמורה, מכף לקלע...

בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה. לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו.

לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה. קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. בשבילה גיבורים עפים הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה - י

מאז ראה אור לראשונה, בשנת 2000, תואר שואה שלנו על ידי המבקרים כהישג ספרותי נדיר וכחוויית קריאה מפעימה בעוצמתה. שואה שלנו מסופר מבעד לעיניהם של צמד ילדים ישראלים. זהו ספר שבורא עולם, ובה בעת מתעד אותו; זהו ספר שגיבוריו – ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים – מצטלבים בו למסע היזכרות חושפני ועוצר נשימה. זהו ספר רציני ומצחיק ומלא דמיון – והכול עד דמעות. וזהו גם ספר – ובזה כישרונו העצום של גוטפרוינד – שמצליח לא רק להכניס את הקורא אל תוך הבלתי-נתפס, אלא גם לכבול אותו שם, ולו לרגע, ואז לחלצו חזרה.

העיתונאי ליאון אברמוביץ' בהחלט לא התכוון להגר לארץ ישראל. אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה הז את נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת.